סגנונות הורות

הורות מהווה חלק משמעותי בחיי האדם באשר הוא, כילד או כמבוגר. מושג ההורות מתאר פעילות בתוך המשפחה שכרוכה בגידול ילדים, תהליך שבבסיסו עומד הילד ואיתו ההורה אשר מהווה גורם משמעותי בחייו בהיבטים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים, רגשיים והתפתחותיים, החל מהילדות המוקדמת ועד לתקופת הבגרות המאוחרת.

חלוקה לסגנונות הורות

חוקרת בשם דינה באומרינד תיארה לראשונה חלוקה רחבה שנוגעת לסגנונות הורות והשפעתם על ילדים והורים. התאוריה של באומרינד גורסת כי תגובתיות ההורה ו"דרשנות" ההורה מהילד הינן מרכיבים משמעותיים שמעצבים ומבטאים את סגנון ההורות, ואף משפעים על התפתחות הילד ומערכת היחסים שלו עם ההורה והעולם ככלל. החלוקה שתתואר בהמשך מתארת את ארבעת סגנונות ההורות הנפרדים, כביכול. יחד עם זאת, יש לציין כי כל הורה באשר הוא פועל על פי מספר סגנונות הורות במקביל, כאשר לרוב קיים סגנון הורות אחד יותר דומיננטי מאחרים. אלו הם סגנונות ההורות על פי באומרינד:

1. הורות סמכותנית (Authoritarian) - זהו סגנון הורות שמנסה לעצב, להעריך ולשלוט בהתנהגותו של הילד, באמצעות היבטים מוטיבציוניים שמונעים מיחסי סמכות והיררכיה. סגנון הורות זה הינו קונפליקטואלי בבסיסו. רצונו של הילד נדחק בכוח סמכותי לשוליים, ועקרונותיו ותפיסתו של ההורה נכפים בנוקשות מתוקף ״הסדר ההיררכי״ בו ההורה הוא הסמכות העליונה.

2. הורות סמכותית (Authoritative) - זהו סגנון הורות שמנסה לכוון את התנהגות הילד על ידי שיח וורבאלי וחשיפת הרציונאל שעומד בבסיס המדיניות שמוצבת אל מול הילד. בסגנון זה האוטונומיה ההתנהגותית והמחשבתית של הילד, כמו גם הביטוי של צרכי הילד, מוערכים על ידי ההורה ונענים על ידי גבולות גמישים אך יציבים.

3. הורות מתירנית (Permissive) - זהו סגנון הורות שמציב גבולות התנהגותיים גמישים מאוד. בסגנון זה ההורה לרוב משתף ומערב את הילד בהחלטות שנוגעות למדיניות בסיסית ואינו מציב גבול ברור, גם כאשר טובת הילד תלויה בכך. הילד תופס את ההורה כאובייקט שעומד לרשותו ואינו ממשמע ואחראי על חייו והתנהגותו. בנוסף ההורה מאופיין בקבלה ואשרור של התנהגות הילד גם כאשר ההתנהגות היא פוגענית.

4. הורות מזניחה ודוחה (Rejecting-neglecting) – זהו סגנון הורות בו ההורה מאופיין בחוסר תגובתיות כלפי הילד וכן בהזנחה, היבטים שעתידים להוביל את הילד לקשיים בחשיבה ובהתפתחות.

השפעת סגנון ההורות על חיי הילד וההורים

מספר רב של מחקרים אשר הרחיבו את מחקרה הראשוני של באומרינד מצאו כי סגנונות הורות שמאופיינים בפיקוח לוקה על התנהגות הילד ובחוסר עקביות בנוגע ליצירת ״גבולות״ התנהגותיים, עלולים להוביל לפגיעה בהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים, ואקדמיים של הילד. מנגד, נמצא כי סגנונות הורות המאופיינים בסמכות חיובית, דיאלוג וגבולות יציבים מהווים קרקע פורייה לפיתוח ותמיכה ביכולות פסיכולוגיות ואקדמאיות טובות וליצירת תחושת סיפוק מהחיים אצל הורים וילדים במסגרת המשפחתית.

הורות משתנה

התנהגותו של הילד וההורה בתוך מערכת היחסים המשפחתית אינה קבועה ומוחלטת. מערכת יחסי הגומלין בין ההורה לילד נרקמת באופן אינדיבידואלי ומהווה תמהיל של שלל היבטים, משפחתיים, חברתיים ואישיותיים. בהתאם, סגנון ההורות מושפע מהתנהגותו של הילד ולהפך.

סגנונות ההורות מתוארים על ידי חלוקה קטגוריאלית, סמנטית, ו"קבועה" כביכול של יחסי גומלין בין הילד להורה. יחד עם זאת, הורות כאמור היא דבר דינאמי ומשתנה, ולכן מנקודת המבט ההורית הדגש המשמעותי הוא להבין כיצד פעולות ההורה משפיעות על הילד ולהפך, ומתי וכמה ההורה עושה שימוש בכל סגנון הורות. היכולת הבסיסית אך המורכבת להתבונן על פעולות הוריות כמתבונן מהצד מאפשרת תובנות משמעותיות ואף הפעלת בקרה ושליטה. הגדרה עצמית, יכולת רפלקטיבית והכרה בכך שההורה הוא ראשית כל אדם אשר פועל באופן אנושי ולא מושלם, מהווים בסיס איתן להיכרות חומלת עם תהליכי הורות ואף להכוונה של תהליכים משפחתיים עתידיים שיכולים להוביל לצמיחה והתפתחות.

מקורות

Aldhafri, S. (2016). The relationship between students perception of parenting styles and their

university life adjustment. Journal of Education and Psychological Studies, 1, 687- 696.

Baumrind, D. (1971). Current patterns of parental authority. Developmental Psychology monograph, 1, 1-103.

Friedrich, A., Moning, J., Weiss, J., & Schlarb, A. (2017). The effect of parenting ADHD symptoms

on parenting behaviors. Clinical Psychology and Psychotherapy in Children and Adolescents, 5, 1055 -1074.

Geest, K., Merelle, S., Rodenburg, G., Mheen, D., & Renders, C. (2017). Cross-sectional association between maternal parenting styles, physical activity and screen sedentary time in children. BMC Public health, 7, 2-10.

Gryckowski, M., Jordan, S., & Mercer, S. (2010). Differential relations between mothers' and

fathers' parenting practices and child externalizing behavior. Journal of Child and Family Studies, 19, 539-546.

Heberle, A., Briggs-Gowan, M., & Carter, A. (2015). A person-oriented approach to identifying

parenting styles in mothers of early school-age children. Infant and Child Development, 7, 130-156.

Novianti, D., & Alfiasari, S. (2017). Life satisfaction of first grade college student: relationship with

characters and parenting styles. University of Tennessee, 10, 13–23.

Tur-Porcar, A. (2017). Parenting style and internet use. Psychology and marketing, 34, 1016–1022.