הערכה עצמית בקרב ילדים ומבוגרים

הגדרת הערכה עצמית מתייחסת להערכה שהאדם מבצע כלפי עצמו, כאשר הערכה זו מכילה שיפוט עצמי, דעות חיוביות, דעות שליליות והתייחסות כללית לערכו של האדם. מושג ההערכה העצמית הוצג לראשונה בכתביו של וילאם ג׳יימס, ולאורך השנים עסקו חוקרים רבים בהשפעות ההערכה העצמית על היבטים שונים בחיי האדם. הערכה עצמית נמוכה קושרה לדיכאון, אובדנות, עבריינות, שימוש בחומרים מסוכנים, כישלון אקדמי ועוד היבטים שליליים רבים.

מדד ההערכה העצמית מאפשר ניבוי מהיימן באופן משמעותי בנוגע למגוון תחומים, כגון: אושר במהלך החיים, תחושת סיפוק בעבודה, התנהגות עבריינית ועוד. הערכה עצמית מהווה מדד יחסית יציב שנתון לשינויים מינוריים בהתאם לתקופות שונות במהלך החיים. נמצא כי במבט רחב על מהלך החיים, קיימות שתי נקודות פגיעות: גיל ההתבגרות ותקופת הגיל השלישי, בהם היבטי ההערכה העצמית פגיעים בצורה יוצאת דופן.

הערכה עצמית גלובאלית וספציפית

הערכה עצמית גלובאלית מיוחסת לערך עצמי רחב שיש לאדם כלפי עצמו בחיים, בעוד שהערכה עצמית ספציפית מיוחסת לתחומים מסוימים בחיי האדם. אדם יכול להיות עם הערכה עצמית גבוהה בתחום הלימודים האקדמאים, ואילו עם הערכה עצמית נמוכה בתחום משחקי כדור. הערך הפסיכולוגי של תחומי ההערכה השונים שונה בתכלית ובעל השלכות שונות משמעותית. הערכה עצמית ספציפית מהווה מדד אשר קושר לטווח מוגבל של היבטים אישיותיים, ומנגד הערכה עצמית גלובאלית מהווה מדד משמעותי ביותר בבחינת אישיות האדם. דוגמא לכך ניתן למצוא במתאם החזק שקיים בין הערכה עצמית גלובאלית ובין מדדי בריאות נפשית.

לימודים אקדמאים והערכה עצמית

מחקרים רבים עסקו בתחום האקדמאי וזיקתו להערכה עצמית, ובהם נחקרו היבטים שונים של הערכה ודימוי עצמי והשפעתם על מדדי הצלחה. על פי הגישה המחקרית ניתן לנבא הצלחה אקדמאית על פי ערכו העצמי של הנבדק. מנגד, מודלים אחרים גורסים כי הצלחה אקדמאית היא שמשפיעה על מדדי הערך העצמי, וככל שרוצים לייצר סביבה שתוביל להצלחה בלימודים יש ליצור סביבה אשר תקדם את ערכו העצמי של הפרט.

הערכה עצמית מהווה אלמנט משמעותי אשר משפיע על איכות החיים וסיפוק מהחיים בהיבטים נפשיים, חברתיים ואמביציוזיים. השפעת ההערכה עצמית יכולה לבוא לידי ביטוי בהצבת מטרות אישיות, תקשורת בינאישית ושאיפות עתידיות. הערכה עצמית חיובית יכולה להוביל לבריאות פיזית טובה ומנגד הערכה עצמית נמוכה נמצאה במתאם עם שלל הפרעות נפשיות, החל מהפרעות אינטרוברטיות שמתבטאות על ידי דיכאון, חרדה והפרעות אכילה ועד להפרעות מוחצנות שמתבטאות על ידי דפוסי אלימות ושימוש בחומרים מסוכנים.

טיפוח הערכה עצמית בילדים

ילדים בעלי ערך עצמי גבוה (אך לא מופרז) נמצאו כבעלי חוסן מוגבר להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר כגון דחיה, כישלון, אכזבה ועוד. ערך עצמי תקין מהווה בסיס לפיתוח חוסן והתמודדות עם מצבי משבר בילדים ובמבוגרים כאחד.

ערך עצמי חיובי נוצר בעקבות מסרים חיוביים חוזרים ונשנים שהילד מקבל מהקרובים אליו ומהסביבה על תכונות, מחוות, התנהגות ועל עצם נוכחותו בעולם. כמו כן, חוויות מאתגרות והתמודדות עם מכשולים הם חלק משמעותי ביצירת ערך עצמי תקין, צליחת משבר וקושי מהווים גורמים מחזקים ומעצימים ולכן תורמים להערכתו העצמית של הפרט.

הורים הם מקור ההשפעה המשמעותי ביותר בהבניית הערך העצמי של הילד. קבלת מסרים חיוביים (שתואמים את תחושת ההורה) מהווה מקור ובסיס ליצירת סכמות חיוביות של הילד כלפי עצמו. מתרחש פה כביכול תהליך אינדוקטיבי בו הילד מבצע הסקה מהפרט אל הכלל - התחושה שהוריו אוהבים אותו וחושבים שהוא בעל ערך מובילה לאותו תחושה שהוא אכן בעל ערך ככלל בעולם, בעיני עצמו, וגם בעיני אחרים.

כאשר ערכו העצמי של הילד נמוך באופן יחסי, ההשפעות הנסיבתיות של הסביבה החיצונית גדלות משמעותית ומשפיעות על מצבו הנפשי של הילד בצורה משמעותית ביותר. מנגד, כאשר קיים ערך עצמי תקין ויציב, אירועים חיצוניים של כישלון ודחייה ישפיעו כמובן על עולמו הפנימי אך יחוו כפחות הרסניים ומשמעותיים ביחס לילד עם ערך עצמי פגוע.

טיפוח ערך עצמי בילדים הינה משימה מתמשכת ומשתנה. נדרש מההורה כל העת לבחון את ערכו העצמי של הילד ולדאוג לטפח אותו בצורה מותאמת וכנה, באופן שישקף את תחושות ההורה וישליך על תחושת הילד בהתאם.

מקורות

Cooper, W. E. (1992). "William James's theory of the self". Monist 75(4), 504 - 506.

Mann, M,. Hosman, C., Schaalma, H., & Vries, N. (2004). Self-esteem in a broad spectrum

approach for mental health promotion. Health Education Research. 4, 357-372.

Orth, U., Schmitt, M., & Maes, J. (2015). Self-esteem development across the life span: A

longitudinal study with large sample from Germany. Developmental Psychology, 3, 248-259.

Orth, U., Robins, R. W., & Widaman, K. F. (2012). Life-span development of self-esteem and

its effects on important life outcomes. Journal of Personality and Social Psychology, 102, 1271–1288.

Rosenberg, M. (1979). Conceiving the Self. New York: Basic Books. Schore, A. (2000).Attachment and the regulation of the right brain. Attachment & Human Development. 2, 23-47.

Rosenberg, M., & Schooler, C., Schoenbach, C., Rosenberg, F. (1995). Global self-esteem and

specific self-esteem: different concepts, different outcomes. American Sociological Review, 60, 141-156.

Zimmerman, M. A., Copeland, L. A., & Shope, J. T. (1997). A Longitudinal Study of Self

Esteem: Implications for Adolescent Development. Journal of Youth and Adolescence, 26:(2), 117–141.